תפריט

המדריך לח”כ המקלל

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

המדריך לח”כ המקלל

מתי יש להגן על כבוד הכנסת ומתי מותר לשחרר חרצובות לשון ולקלל ככל העולה על רוחנו? למי מותר ולמי אסור? דעה

חיים לב, א’ בכסלו תשע”ו, 13/11/15 08:47

 

אילן גילאון

אילן גילאון
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אזהרה: הטקסט הבא קשה לקריאה.

“דאע”ש עם כיפה; המיץ של הזבל; העורלה של ה-KKK היהודי; התשפוכת שלו; האג’נדה של המוות; גזען נאצי; טרוריסט; סרטן בגוף החברה הישראלית; הסיוט הציוני; לא מייצג שום יהדות ושום מוסר; בושה למדינה ולחברה”.

מקבץ הקללות הזוועתי הזה הוטח השבוע בתוך דקות ספורות בוועדת הפנים של הכנסת לעברו של יו”ר ארגון להב”ה בנצי גופשטיין. אלה שעמדו מאחורי האמירות הללו הם חברי כנסת מחוקקים האמונים על עיצוב סדר יומו של האזרח בישראל, ובאורח לא מקרי נמנים על האגף השמאלי בזירה הפוליטית. ובהערת אגב: אין לחכים האלה שום בעיה לשמוע את דברי ההסתה והבלע של הערבים – אבל עד כאן יכול ההכלה שלהם. מי יודע איך הסאגה הזו הייתה מסתימת אם היה יושב בראש הוועדה מישהו אחר.

באשר לנשוא הקללות, מדובר באדם שמעשיו ועמדותיו שנויים במחלוקת, הוא ממוקם על ידי השמאל על אחת המשבצות הקיצוניות בפסיפס הפוליטי בישראל, ועדיין עובדת היותו שומר חוק מעולם לא הופרכה על ידי רשויות החוק, וככזה הוא הופיע לוועדת הפנים של הכנסת כדי ליטול חלק בדיון שעסק בחריצת גורלו וגורל מפעל חייו.

למרבה הפלא, בחלוף השעות לא נרשם ולו גינוי אחד על האמירות המקוממות שהושמעו בלב הדמוקרטיה הישראלית. תרבות הדיבור של חברי הכנסת, שבימים כתיקונם מקוממת את שומרי הסף של המשכן, לא עוררה הפעם כל עניין. יתירה מכך: יו”ר הכנסת ח”כ יולי אדלשטיין התנצל על כל שלא היה בידיו למנוע מגופשטיין להגיע לכנסת. היכן הביקורת על תרבות הדיבור?

אז זהו, שהביקורת על תרבות הדיבור של נבחרנו צפה ועלתה באיחור של יממה. לא חלילה על ח”כי השמאל שניבלו וטנפו פיהם יממה קודם לכן אלא על שרת התרבות מירי רגב שלטענת ערוץ 10 כינתה את היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין “זבל”.

כנשוכי נחש התעוררו כל שועלי הבית ויצאו להגן על כבודה של הכנסת. שוחרי הצדק מיהרו לשחרר תגובות בגנות תרבות הדיבור של שרת התרבות. הצעקה עלתה עד לב השמיים. כיצד ייתכן הדבר, תהו ובהו. אבדה הבושה. הלכה התרבות.

לא שאנחנו מופתעים. הצביעות הרווחת בקרב אושיות השמאל הרי אינה חדשה. הרי גם אם נקבץ את כל קריאות הביניים שהוטחו במשך השנים האחרונות בח”כ חנין זועבי לא נקבל חמישית מהקללות הנוראיות שהוטחו בגופשטיין השבוע, לא בכמותן ולא ב’איכותן’. מבחינתם, ההבדל ברור: מה שמותר לשמאל אסור לימין. “שמאל קיצוני מקלל חסר תרבות”? אין חיה כזו.

אז נכון, יש הבדל קטן בין בנצי גופשטיין ליהודה ויינשטיין (יהיו שיגידו גופשטיין עולה על ויינשטיין) אבל יש הבדל הרבה יותר גדול בין מירי רגב לאיציק שמולי.

 http://www.inn.co.il/News/News.aspx/309879
00:17 | 01:52

 

תגובות