מבזקי להבה:

סיפורי הצלה – להב”ה

קיבצנו כאן מספר קטן של סיפורי הצלה, מפעילות הקודש של הפעילים והפעילות שלנו בשטח.

כמובן שחלק מהפרטים שונו. מטרת הבאת הסיפורים כדי שנבין שזה יכול לקרות לכל אחד ולכן חייבים לפקוח עיניים ואף פעם לא לומר: “לי זה לא יקרה”

images

קפה ובוקר טוב

“גדלתי בבית מסורתי, עם אוריינטציה לאומית מאוד חזקה. אחרי לימודים באחת מאולפנות צביה באיזור המרכז, יצאתי לשירות לאומי בבית חולים בירושלים. עבדתי בתפקיד של מסדרת תיקים במחלקה כירורגית של ילדים, והייתי מלווה ילדים לניתוחים”. עם בת שבע עבדה במחלקה בת שירות נוספת, בת יישוב גדול ביו”ש. “חברה טובה מאוד. היינו עושות הכל יחד. גם בעבודה בבית החולים וגם בדירה”.

“יום אחד אח מהמחלקה, בחור ערבי בשם סמיר, ביקש ממני עזרה לקחת דם מאחד הילדים. היינו צריכים לחכות בערך חצי שעה, ובינתיים הוא הציע לי ללכת לעשן איתו סיגריה יחד. קראתי לחברה שלי, אמרתי לה שסמיר הזמין אותי לעשן איתו סיגריה. היא צחקה ואמרה, שהיא בקשר מצוין עם החבר של סמיר, והלכנו שנינו למרפסת לעשן איתו ולשתות קפה, דיברנו, צחקנו, לא משהו רציני. אפילו שגדלתי בבית שלא אהב ערבים במיוחד לא ראיתי בזה משהו בעייתי”. בת שבע נזכרת בבת נוספת שפיתחה מערכת יחסים עם ערבי, “אבל הרבה שזרמו בקטע של הצחוקים”.

“בימים אחרי כן מדי פעם הוא הציע לי משהו לאכול, לצאת איתו לסיגריה, קפה. כל בוקר הוא בא ואמר לי בוקר טוב. לאט לאט זה עבר כבר להחליק ‘כיפים’ במסדרון, ובסוף גם אני והחברה התיישבנו עם סמיר וחבר שלו בחדר אוכל של המחלקה, מול כל הצוות. היתה בזה איזו אמירה, אבל לא הזיז לי”, היא נזכרת. “זה היה בערך שבועיים. בפעם האחרונה הוא כבר הקפיץ אותי לבית שלי”. המגורים במעונות של בנות השירות, עשו את החיים קלים לבת שבע. “ההורים חשבו שאני נמצאת במעונות, במעונות חשבו שאני בבית”. תקופה ממושכת לא ידעה בת שבע שסמיר נשוי לשתי נשים נוספות ואב לילדים, בהמשך זה כבר לא היה אכפת לה.

לפני ניתוח קשה לאחד מילדי המחלקה, נכנסו סמיר ובת שבע לקחת יחד בדיקת דם. סמיר ביקש מההורים לצאת בזמן הבדיקה. “פתאום הוא מניח את היד שלו על היד שלי, והציע לי לצאת איתו. חשבתי לעצמי “טוב, מי יודע מה יקרה. לא נורא”. ישר רצתי לספר לחברה שלי, והיא דווקא התלהבה”. באותו ערב יצאו השנים לבלות במרכז העיר, מהמבטים שנזרקו לעברם היא התעלמה. “הסתכלו ככה בהלם, אבל אף אחד לא בא ואמר לי משהו. סמיר הראה לי שהוא מכבד אותי, ולא היה כלום בינינו”.

בפעמים הבאות זה כבר עבר לידיים והתגלגל גם הלאה. “לא הייתי פוסטמה לבד”, היא מחייכת במבוכה. “היתה לי חברה שעודדה אותי, ותכל’ס, גם היא היתה צריכה את החיזוק הזה לעצמה. בתחילת הקשר הוא היה מכבד ומפנק בדברים שלא היו לי”.

לא המתנות משכו את ליבה, אלא האהבה שהפגין סמיר. “גדלתי בבית לא עשיר, אבל תמיד היה לי מה שהייתי צריכה, גם בצרכים הפיזיים וגם ביחס חם מההורים. אבל תבין”, היא אומרת. “אהבה של אמא זו לא אהבה של גבר, כמה שאמא תעניק ותחבק, זה לא עונה על הצורך הזה”.

סמיר הפך ליותר ויותר נועז, והציע לבת שבע לבוא מדי פעם לישון אצלו בבית, בכפר עיסאוויה, סמוך לשכונת ארמון הנציב. בת שבע אימצה את הרעיון. הקשר ביניהם כבר היה ידוע בכל המחלקה, כשההערות היחידות להן זכתה מקרב הצוות, ביקשו בעיקר שהדבר לא יפריע לחולים ולעבודת הצוות. “רק אחרי חודשיים ניגשה אלי אחות וניסתה לשכנע אותי שאנחנו מעמים אחרים וזה לא ילך בינינו. אני עודדתי את עצמי ולא רציתי לשמוע”.

לאחר ששמרו את העניין בסוד במשך זמן ממושך, פנו חברותיה לדירה לרכזת השירות מטעם האגודה להתנדבות, וסיפרו לה על הקשר המתמשך. “כשהתקשרו אלי מיד לאחים ושאלו אם יש לי קשר עם ערבי, הכחשתי. היה כבר אז הכל בינינו”, היא מדגישה. “הכל”.

“צדקה להינצל מהגויים”

באופן סימבולי, החלום התחיל להיסדק, כשרצתה בת שבע לנסוע לאזכרה של קרוב משפחתה שנרצח בפיגוע. “סמיר לא הסכים שאני אלך לאזכרה, והתחלנו להתווכח. תוך כדי וויכוח הוא העיף לי סטירה, ואחר כך עוד אחת. הייתי המומה. עשר דקות אחר כך הוא כבר קנה לי דברים והרגיע אותי ואני שכנעתי את עצמי שהוא טעה”.

את המכות הקשות מכולן היא קיבלה אחרי שסירבה לקיים יחסים עם סמיר באחד מחדרי השירות של בית החולים. “כשהגענו לבית שלו בערב חטפתי את המכות של החיים שלי”. כשאני מתעניין בעדינות למה היא מתכוונת, היא מראה לי את כף ידה, שסימן השבר נראה בו עד היום, יותר משנתיים אחרי. “נשברה לי עצם, כל הפנים שלי היו סימנים כחולים, הוא גרר אותי במדרגות והכניס לי בוקסים”.

האלימות נמשכה. סמיר תמיד דרש לדעת לאן ועם מי נמצאת בת שבע. “דיברתי עם החברה שלי, והיא אמרה לי שאני מגזימה. ‘תדברי איתו, זה לא נורא כל כך’. הלא נורא הזה נמשך חצי שנה!” מזדעקת בת שבע.

למה לא פנית לאחראית על השירות? אני שואל. “בטח שפניתי. ההיא רצתה לעשות שיחה משותפת איתי ואיתו. מולה הוא היה גומר אותי. הכי הרבה היא היתה מעבירה אותי מחלקה, ותוך חמש דקות הייתי חוזרת אליו. הייתי כזאת מטומטמת. לא ידעתי למי לפנות”.

אחרי חודשים ארוכים של סבל, תרמה בת שבע מספר שקלים למתרים שעמד סמוך לתחנה המרכזית. “אמרתי לו שהצדקה כדי שאנצל מהגויים”. הבחור רגיש האוזן שאל אותה לשמה, והעביר את פרטיה לארגון להב”ה. “אתה זוכר מה אמרת לי באותו יום”, שואלת בת שבע את ‘הרב’, ספק צוחקת ספק בוכה. “שאם לא אדבר איתך אתה מתקשר להורים שלי ומגלה להם את הסוד”.

תוך עשרים דקות הגיעה בת שבע לבית החם.הצוות ישב ישבו עם ההורים, והסבירו להם לאט לאט את המצב”. חודש עבר על בת שבע בגעגועים עזים לסמיר, ללא אוכל וללא שינה. רק אחרי טיפול ממשוך היא הבינה את המצב בו היתה לכודה.

“עם יד על הלב בלי הרבנית שלי, כפרה עליה, לא הייתי יוצאת בלי כל האנשים שהיו סביבי ותמכו בי, שנתנו לי את האמון שאני יכולה לצאת מזה, הייתי כבר מתה או שהייתי מגדלת לו את הילדים שלי או של הנשים האחרות שלו”.


 

 טליה, יתומה מאם

טליה בחורה ממשפחה חרדית  מצפון הארץ בת 18, גדלה כיתומה מאם מגיל צעיר . חסרון דמות אימהית בחייה, הותיר אותה פגיעה מאוד והיא החלה לעשות ככול העולה על רוחה.  אביה של טליה נישא שוב , אך לא היה די בכך כדי למלא את החסר. טליה החלה לעבוד בסופר-מרקט בשכונת מגוריה בחברת בחורים ערבים אשר ניסו ללא הרף להפילה ברשתם. מה שצלח להם בחלק מהמקרים.

אמה החורגת פנתה לארגון להב”ה ובקשה את עזרתו של ‘הקוסם’. הוא  פגש את טליה במקום עבודתה והסביר לה ממושכות על הסכנה הנפשית והפיזית הטמונה בקשר עם בני מיעוטים אשר כרוכה בהתנתקות מעם ישראל וגורלו. טליה שיתפה פעולה,  עזבה את החברה המפוקפקת איתם נהגה להתרועע וחזרה בתשובה השלמה. לפני כחודש זכתה טליה להנשא לבחור ירא שמיים וטוב לב.


 

יעקב מהישיבה לחברה גרמניה וחזרה

יעקב נצר למשפחת רבנים מיוחסת בירושלים, פרק מעליו את עול הישיבה בגיל 19 ויצא לטיול ארוך באירופה. למורת רוחה של משפחתו, חזר יעקב מהטיול עם חברה, גויה מגרמניה יעקב הכריז קבל עם ועדה כי ברצונו להינשא לחברתו בנישואין אזרחיים. בכדי לממן את החתונה המפוארת, החל יעקב לעבוד במאפייה באחד המרכזים המסחריים בבירה. בעקבות פניה שהתקבלה בארגון להב”ה, נעשה תחקיר מקיף אודות הבחור דרך משפחתו וחבריו מהישיבה.

הצוות של להב”ה הגיע לאותה מאפייה בה עבד יעקב, ודרך שיחה  רצינית הגיעו לאותה חברה גויה. צוות להב”ה הסביר לבחור את המשתמע מהקשר שהוא נמצא בו, ואכן, שבוע לאחר שיחה זו, נפרד יעקב מחברתו והיא  שבה לגרמניה בעוד הוא שב לחיק משפחתו וחזר בתשובה שלמה. כיום יעקב יוצא עם יהודייה שומרת מצוות ואנו מקווים להמשיך לשמוע ממנו בשורות טובות.


 

גם בצפת עיר הקודש…

ת. בת ה-14 מצפת נהגה לבלות הרבה בחברת בני מיעוטים בעיר. הוריה ששמעו על כך פנו ללהב”ה. אלו  שלחו איש צוות לפגוש את תהילה ולדבר על ליבה כי תסכים להתנתק מאותה חבורה ולבוא ללמוד במדרשה באזור ירושלים. לאחר שיחה ממושכת נאותה תהילה לבוא לראות את הפנימיה בליווי אביה. המקום מצא חן בעיניה, וכיום נוסף על לימודי יהדות אינטנסיביים השלימה תהילה בגרויות וממשיכה לעשות חיל בחיק עם ישראל.


 קרין, מלצרית בגיל העשרה

קרין בחורה צעירה בגיל העשרה, גדלה בבית שומר תורה ומצוות, האב עסק כמשגיח כשרות ובהעברת שיעורים בעלי אופי תורני בביתם. כמידי קיץ מצאה קרין עבודה כמלצרית באחת המסעדות סמוך לביתה, אשר העניקה לה הכנסה נוספת ועצמאות.

קרין הצעירה והחייכנית, מצאה חן בעיני אחד העובדים הפיליפינים במקום אשר החל לחזר אחריה תקופה ממושכת עד שנענתה לו. הוריה של קרין גילו רק כעבור שלושה חודשים על הקשר, והתנגדו לו חריפות, מה שהוביל את שני לארוז את מיטלטליה ולעבור לבית סבה וסבתה שגרו באותה העיר.

הוריה של קרין לא התייאשו ופנו לארגון להב”ה בבקשה לעזרה בניתוק הקשר בין ביתם לאותו הגוי.  ‘הקוסם’ בתאום עם סבה של קרין נפגש עימה בבית הסבא והסבתא. לאחר שיחה ממושכת שאלה קרין אם תוכל לגייר את בן זוגה הפיליפיני על מנת שיוכלו להמשיך לחיות יחד. ה’קוסם’ הבטיח לקרין לבדוק עם בן זוגה האם הוא מעוניין לעבור גיור אורתודוכסי על פי ההלכה היהודית. בן זוגה סירב להצעה, ומשכך, ולאחר שיחות ארוכות עם ‘הקוסם’ השכילה קרין להבין כי אין עתיד לקשר מסוג זה, ובטח שלא במטרה להקים בית נאמן בישראל. קרין נפרדה מבן זוגה וכיום היא מנהלת אורך חיים יהודי וכשר.


 רויטל, בת לאם יהודייה ואב נוצרי, שהתגרשו בקטנותה, סבלה מקשיים רבים בחייה.

באחד הימים הכירה בסופר בו עבדה, בחור טוב לה העונה לשם מוחמד, מהכפר ענאתה השוכן בסמוך לרמאללה. מוחמד היה מקסים, הרעיף על רויטל חום ואהבה נוסף על מתנות רבות ויקרות ערך. רויטל הרגישה לידו חשובה לאין ערוך. כל אותה העת, שידל אותה מוחמד לעבור לגור איתו בכפר, בהבטחה שהיא תזכה לחיים של נסיכה בביתו. לאחר תקופה לא ארוכה נאותה רויטל להפצרותיו, התאסלמה ועברה לגור איתו.

כצפוי, חייה היו רחוקים מההבטחות, מוחמד התגלה כמפלצת ומשפחתו התנכלה לה. היא נכלאה בתוך ביתם ללא אפשרות לצאת ממנו.

נוסף על כך, סיבך מוחמד את רויטל בחוב עצום לרשויות הרווחה כך שהיא נעשתה ממש כבולה אליו. שנתיים לאחר המעבר לכפר, חבקה ילד, אשר סבל גם הוא ייסורים מאביו המפלצתי.

כעבור זמן מה, הגיע לארגון להב”ה מידע על רויטל. המידע הגיע דרך בחורה שזיהתה מתחת לרעלה עיניים יהודיות, ואחר שיחה קצרה התברר לה הסיפור של ה’ערבייה’ העומדת מולה.

הבחורה העבירה מידית את המספר של רויטל ל’קוסם’ אשר יצר עימה קשר עוד באותו היום. תחילה, לא הסכימה רויטל לעזוב בטענה שטוב לה ולבנה עם מוחמד, אך הוא לא התייאש ומסר לרויטל את פרטי ההתקשרות עם הארגון למקרה ותשנה את דעתה.

כעבור חודשיים, התקשרה רויטל ובקשה ממנו בדמעות כי יסייע לה לחזור לעם היהודי.

ה”קוסם” בשיתוף עם פעילי הארגון ואמא של רויטל תכננו יחד את הבריחה מהכפר.

ביום הבריחה הודיעה רויטל למוחמד כי היא יוצאת לרגע קל יחד עם הילד, ולא שבה. היא עברה לגור בבית אמה החליפה מס’ טלפון ועברה תהליך השבה ליהדות. הבן של רויטל עבר הטפת דם ממוהל לתיקון הברית וכיום מקיימים רויטל ובנה אורח חיים יהודי כשר.  בקרוב מתכוננת רויטל לעבור לבית חם באחד המחוזות הצפוניים בארץ ולעבור תהליך שיקום נפשי ופיזי מטעם הארגון.


 

השאר תגובה

כתובת הדואר שלך לא תפורסם.שדות חובה מסומנים *

*