מבזקי להבה:

מה רע בנישואי תערובות? הרב ניסן דוד דובאוו

כיום, בעולם כה מרובה תרבויות ודתות, התקשורת הבין אישית פתוחה וזורמת ע”פ רוב בדרך של כבוד הדדי. יהודים רבים גדלים בימינו בחברה ובסביבה חילונית, לתוכה הם נטמעים בקלות רבה. מה הבעיה אם יהודי מוצא אשה לא יהודיה (או ההיפך), שלדעתו מתאימה לו למטרת נישואין? לטענתו, אותה אשה היא באמת נחמדה ובעלת אופי טוב – יותר מהרבה נשים יהודיות עימן הוא נפגש. היא מודעת היטב ליהדותו ולתרבותו ולשניהם ערכים, תחביבים וחלומות משותפים. לכאורה זיווג מושלם, אך לא זיווג מן השמים. מדוע?

ההחלטה להינשא היא רגע של אמת, שבו היהודי צריך לענות לעצמו על השאלה במה מתבטאת היהדות בכלל ויהדותו בפרט. האם זו רק “תאונת לידה”? האם קיים הבדל בין יהודי ללא יהודי? האם יהודי יכול לשמור על זהותו היהודית בשלימותה, גם כשהוא נשוי ללא יהודיה? מה קורה אם יהודי פגש בת זוג מושלמת – אוהבת, דואגת, מתחשבת, מליאת חיים – אך לרוע המזל היא אינה יהודיה? מה שווה יותר בחיים – נישואים מאושרים או דת? אם נמצאה אהבה אמיתית שמתנגשת עם הדת, במה לבחור?

מאין באת?

לא קיימת מציאות של אדם חסר רקע: כולנו ממשיכים דורות שקדמו לנו וכיהודים אנו צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. יעקב ובניו ירדה למצרים ושם אחרי 210 שנות עבדות, זכו להיגאל בניסים גדולים ע”י משה, שליחו הנאמן של ה’. בני ישראל הפכו לעם במעמד הר סיני, שם קבלו את התורה, שהיא שטר הכתובה בין נותן התורה למקבליה. ב-3,300 שנות קיום האומה, פעמים זרח האור ופעמים חושך כיסה ארץ, רדיפות, אינקוזיציות, פוגרומים ומעל הכל השואה הנוראה. בימינו, לידת תינוק שהוא יהודי, אינה מקרית, אלא תוצאה של אלפי שנות הקרבה עצמית ומסירות נפש של אבותיו על אמונתם בפועל ממש. בכל אילן יוחסין משפחתי, נמצא סב או אם שסבלו חרפת רעב, ייסורים, גלות והשפלה ובכל זאת דבקו בדתם. עמים רבים כמו היוונים, הרומאים, הנוצרים, הנאצים והקומוניסטים, ניסו לשרש את האמונה היהודית ואת אורח החיים לפיה, אך לא עלתה בידם. בעוד אותם צוררים מהעבר אבדו מן הארץ, עם ישראל חי וקיים. הרוח היהודית הבלתי מנוצחת, גברה כנגד כל הסיכויים.

כיום, לדאבון לבנו, החוליה האחרונה במסורת המזהירה, מאיימת להתנתק מהשרשרת ולפרק את כולה במחי יד אחת! לו נמצא מאן דהוא שיכול היה להחיות את אבות אבותיו, ששונים זה מזה בשפתם, בלבושם ובמאכלם, אך שווים במורשתם היהודית. מה היה אומר לסב סב סבו שישב בכלא על שמירת שבת? לאם אם אמו שצעדה כברת דרך ארוכה כדי לקנות אוכל כשר? באילו פנים יכול הוא להציג להם את בחירת לבו הלא יהודיה?

בכינוס שלוחי הרבי מליובאוויטש בשנת תשנ”ו, סיפר הנדיב האמריקני מר ג’ורג’ רוהר על הזכות שנזדמנה לו בשנה מסוימת לפגוש את הרבי מיד לאחר ראש השנה. מר רוהר מצא לנכון להעניק לרבי מתנה “רוחנית”: זמן קצר לפני כן הוא החל לקיים בבית כנסת במנהטן, תפילה בציבור למקורבים ובראש השנה הופיעו 120 איש. הנדיב היה משוכנע שסיפור כזה ודאי יגרום רוב נחת לרבי. כשהגיע תורו, הוא צעד לעבר הרבי בגאון ואמר, “תודה לה’, בראש השנה הזה הופיעו 120 יהודים חסרי רקע יהודי לתפילה!”

באותו הרגע, החיוך הרחב שהיה נסוך על פני הרבי כל העת, נעלם כלא היה. מר רוהר ניסה לשחזר מה מתוך דבריו היה יכול להביא לאותו שינוי.

“מה?” אמר הרבי.

מר רוהר חזר שוב, “… 120 יהודים חסרי רקע יהודי”.

“חסרי רקע יהודי?”, שאל הרבי. “לך אמור לאותם יהודים שהם בני אברהם, יצחק ויעקב”.

עתה ירד מר רוהר לדעתו של הרבי, שהתנגד להגדרה “יהודי חסר רקע יהודי”. כל יהודי נושא מסורת מפוארת, באשר הוא בן לאברהם, יצחק ויעקב!

העם הנבחר

ואם מישהו ישאל במה אשמתי שאני אסיר עולם מרגע לידתי? ככלות הכל, מדוע דווקא אני נדרש להמשיך את השרשרת, למסור הלאה את המסורת ולשאת את הדגל, רק בגלל שמזלי נקבע להיוולד יהודי? מי הוא זה שהחליט להטיל עלי אחריות כה כבדה? יתר על כן, ישנם רבים אחרים שמוכנים להמשיך בדרך זו. מה כבר יכול לקרות אם אסטה ממנה מעט ואפנה למבוי שונה?

התשובה היא כי כל זכות מותנת באחריות וכל אחריות מותנת במחויבות. בסיני הקב”ה הכריז עלינו כעל העם הנבחר. נבחר למה?

דברי הקב”ה למשה סמוך למתן עשרת הדברות, היו, “ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי עם סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות, י”ט: ה’, ו’).

מילים אלה מגדירות בברור את תפקיד העם היהודי – להיות ממלכת כהנים. משמעות הדברים לגבי כל פרט בתוכנו, היא שבמעגלו הפרטי עליו לנהוג בקדושה ובמעגלו הסביבתי עליו לכהן בצרכי ציבור. תפקיד הכהנים הוא “להביא” את הקב”ה אל העם מחד ומאידך לרומם את העם אליו. כל יהודי ויהודיה שמקיימים אורח חיים המותאם לתורה, ממלאים את המוטל עליהם בשני המישורים גם יחד.

ככל שמעמדו של היהודי גבוה יותר, כך גדלה גם מחויבותו, שכן מי שמכהן במשרה רמה, יכול להשפיע רבות על כל שדרות העם ובעיקר על הנוער. ההזדמנות והיכולת להפיץ את אור התורה, הן זכות גדולה וסיבה ראויה להרגשת הכרת תודה.

בני העם היהודי נקראים “בני ישראל”. אותיות המילה “ישראל” הן ראשי התיבות של “יש שישים ריבוא (600.000) אותיות לתורה”. כל יהודי הוא אות בספר התורה. אפילו אות אחת שחסרה בכל הספר, פוסלת את כולו. בכל רמה חברתית שהיא, היהודי הוא שליח ה’ להפיץ את האור וכל מי שמנסה לברוח מאותה שליחות, מונע מעצמו את הטוב האמיתי. נישואי תערובת הם כפירה מוצהרת באותה אחריות.

ילדים

התורה אוסרת במפורש על נישואי תערובת במילים,

“ולא תתחתן בם; בתך לא תתן לבנו ובנו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים וחרה אף ה’ בכם והשמידך מהר” (דברים ז’: ג’,ד’).

התוצאה הישירה מקשר שכזה היא התנתקות מוחלטת של הילדים מיהדותם. מהמילים, “כי יסיר (אב שאינו יהודי) את בנך מאחרי”, נלמדת גם ההלכה לפיה מי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי ומי שמתחתן עם לא יהודיה, בניו אינם יהודים.

מכאן שאם יהודי נישא ללא יהודיה, בניו אינם יהודים וקשר זה הורס שרשרת בלתי פוסקת של יהדות. אם לא יהודי מתחתן עם יהודיה, אף כי בניו יהודים, התורה אוסרת נישואים אלה מחשש שהאב יסיר את בניו מיהדותם”.

למעשה, אם יהודיה שנישאה בנישואי תערובת, מחויבת לתת לילדיה חינוך יהודי. אם כי כיום ישנם אלפי יהודים שומרי מצוות שרק אמם יהודיה, מכל מקום, עבור זה שחושב להינשא בנישואי תערובת, העובדות מדברות בעד עצמן. מלבד מקרים ספורים בהם האם היהודיה נחושה בכל מחיר לתת לילדיה חינוך יהודי חזק, ברוב הפעמים הילד גדל עם זהות מאד מבולבלת של “חצי יהודי”. מבחינה מעשית, אין מושג של “חצי יהודי”, או שהוא יהודי במאת האחוזים, או שלא, אלא שבאשר לזהותו, יתכן מצב שהילד ירגיש רק “חצי יהודי”. גם אם האמא היא יהודיה גאה, אם האב הוא אתאיסט, פרוטסטנטי, קתולי או מוסלמי, ודאי שערכי הזוג ואמונתם אינם משותפים. אפילו אם האב הלא יהודי, לא רק שאינו מתנגד לחנך את בנו על ברכי היהדות, אלא אף תומך בו, השוני ביניהם נשאר בעינו והשאלות האם לחגוג חנוכה או חג המולד, את שניהם או אף לא אחד מהם, רווחות בקביעות. יש להביא בחשבון שתהיה הבחירה אשר תהיה, הפער תמיד יישאר. זוגות רבים הנשואים נישואי תערובת, מחליטים לחגוג את שני התאריכים – אך מהו המסר שהם מעבירים לילדיהם? האם הילד הוא יהודי ובתור שכזה דוחה את הנצרות או שהוא נוצרי עם שורשים יהודיים? מצב מסובך זה שנגרם ע”י ההורים, גורם מבוכה רבה לילד, שבמקרים רבים מתייחס לשתי האמונות בשטחיות רבה.

בנוסף, כל פרשות הדרכים בחייו מעמידות אותו בספק באשר להשתייכותו: האם לעשות ברית מילה, להתנצר, שניהם גם יחד או אף לא אחד מהם, לעבור טקס בר מצוה או טקס השבעה לנצרות, להתחתן בבית כנסת או בכנסיה, להיקבר בבית עלמין יהודי או לחתום על שריפת גופו?

מעל הכל, מה הם סיכוייו להינשא ליהודיה? גם במקרה של יהודיה הנחושה בדעתה להתחתן עם שאינו יהודי ובכל זאת לגדל את ילדיה כיהודים, מאין בטחונה שהם יבחרו בבני זוג יהודים? מעל הכל יש להפנות אליה את השאלה הנוקבת הבאה: איזו דוגמה חיה היא מעניקה להם?

בידוע, ילדים לומדים מהוריהם, אך מוסר ויושר אינם דברים שניתנים ללימוד בתיאוריה, אלא רק דרך דוגמה אישית הלכה למעשה. משום כך, דרישת הורים שנשואים נישואי תערובת מילדיהם להינשא ליהודי, נוגדת כל היגיון.

אך קיימת נקודה נוספת: אנשים הם יצורים חברתיים. מאז ומקדם נהגו בני אדם להיקהל בקהילות ובמסגרות חברתיות כאלה ואחרות. היהדות הכלל עולמית מציגה בגאון כלפי כל העולם את הרעיון של “כל ישראל ערבים” – כולנו עם אחד בלב אחד. מי שנוסע לבנקוק ומחפש מקום לשהות בו בשבת, מן הסתם יכנס לבית כנסת הקרוב וההזמנה להתארח לא תאחר לבוא. בכל פינה בעולם, יהודי יכול למצוא מסגרת תומכת שתעניק לו בעת הצורך בית חם ואף סיוע כלכלי. יהודי שנישא ללא יהודיה, מנתק את ילדיו מראש, מאותן מסגרות חברתיות וגוזר עליו להיות מנוכר מהן. הצורך להשתייך הוא צורך מולד. נישואי תערובת גורמים בלבול רב לילדים באשר להשתייכותם.

זה בא בתורשה

ככלל, נישואין בין גבר ואשה, אפילו בעלי רקע דומה, כרוכים בעתיד בסיכון מסוים בשאלת ההתאמה ביניהם וההסתגלות זה לזה. גם אם השניים הכירו זמן מה קודם לכן, אין כל ביטחון באשר ליחסים ביניהם לאחר החתונה, כשידורו תחת קורת גג אחת 24 שעות ביממה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. אך כשמלכתחילה פער הרקע הוא פנימי ותמידי וגילו כמעט כגיל האנושות, הסיכויים להתאמה והסתגלות הם קלושים ואולי אף אפסיים, בייחוד אם הפער נובע משנאה תהומית כפי שהוכיחו כל הרדיפות והפוגרומים משך קרוב ל-2000 שנה. נוסף לכך, המדע המודרני מכיר בטבע מולד של תכונות אופי, במיוחד אלה שהן שורשיות ועוברות בירושה מדור לדור.

במוקדם או במאוחר, נישואי תערובת מסתיימים עקב חיכוכים הדדיים וסבל אישי. אין כל ערובה כי קשר בין שני המינים שהראה בעבר על התאמה, יהיה כזה גם לאחר הנישואים, בין אם נכון לעכשו הוא סתמי או רציני . אדרבה, מהי הסבירות ששני אנשים בני רקע כה שונה, כאשר האחד משתייך לעם מדוכא ונרדף והשני לעם מדכא ורודף, יחיו בשלום כבעל ואשה?

ללא שינוי

מי אמר שאנשים אינם יכולים להשתנות? גם אם בני זוג אוהבים ומאושרים החליטו להתחתן, למרות שדתם שונה, מי אומר שאירועי העתיד לא ישנו את יחסם זה לזה? הלא בידוע שקיימים אין ספור גורמים שיכולים להביא לכך.

שלמה המלך אומר, “אני ישנה ולבי ער”. גם אם מבחינה רוחנית יהודי ישן, בתוך תוכו לבו היהודי תמיד ער ומפעם לפעם אף מתעורר. גם אחרי שנות נישואים רבות, כאשר הקשר בין בני הזוג כבר הפך חלק מן השגרה האפורה, הנשמה היהודית עשויה להתעורר כדי לחפש משמעות עמוקה יותר לחיים. על פי רוב, בעקבות התעוררות זו, מתחיל מסע רוחני לגילוי השורשים היהודיים.

עליך לדעת מראש שאם בן זוגך אינו משתייך לדתך, הוא אינו יכול להיות שותף לרגשות שכאלה וודאי שאינו יכול להבין או להרגיש מה עובר עליך, כך שלבסוף אתה עלול למצוא את עצמך בודד במערכה, לעומת בן זוג יהודי, השותף לאותה היסטוריה ואותו גורל כמוך.

אבל זה עובד!

לעיתים קרובות נשמעת הטענה כי נישואי תערובת רבים נשמרים בהצלחה. ברם הסטטיסטיקה הוכיחה שאחוז הפרידות והגירושין מנישואים כאלה, גדול פי כמה מנישואים של שני בני זוג יהודים. שנית, אנשים רבים מנסים להעמיד פנים כאילו חייהם סוגים בשושנים ולחפות כלפי חוץ על כל המריבות וההשפלות שהפכו לחם חוקם. בנישואי תערובת הבושה גדולה אף יותר, שכן לבטח היו ידידים שהזהירו אותם על כך לפני שהתחתנו, בעוד שהזוג היה נחוש בדעתו להינשא.

זה פשוט לא צודק!

מעל כל ספק, אף אחד לא מעוניין לגרור אחריו שותף לתוך עסק שמלכתחילה הוא בעייתי. אם בין השניים קיימת אהבה אמיתית ולא כזו שתלויה בדבר, ללא ספק בן הזוג יהיה מוכן לוותר על סיפוקים והנאות קצרות טווח ובלבד שלא לגרום לשני מפח נפש איום. למעשה, בכך נבחנת האהבה בין שניהם, האם היא טהורה או אנוכית.

שיקול נוסף שאין להתעלם ממנו הם הילדים של אותו זוג שנשוי בנישואי תערובת. קרוב לודאי, אותם ילדים סובלים כל חייהם ממריבות ההורים, או מעבר לכך, מכל הדילמות הסובבות את נושאי הדת השונים ואופן ביטוים במעגל החיים.

חשוב להדגיש שאין כל הצדקה לערב צד נוסף, על אחת כמה וכמה אם חשים כלפיו רגשות אהבה, בדבר שהוא פסול מראש, רק על מנת לספק סיפוקים אישיים. לאף אדם אין זכות לפגוע בזולת.

חתונה יהודית

חתונה יהודית נקראת “בנין עדי עד”. כדי שבנין זה יהיה חזק ומתמשך, כל מה שקשור לחתונה ולכינון הבית, צריך להיות בהתאם להוראות התורה שנקראת “תורת חיים”, המפתח לשני העולמות גם יחד, הזה והבא.

דימוי הנישואים ל”בנין מתמשך”, אינו רק ביטוי ציורי גרידא: מאחוריו מסתתר רעיון חשוב בעל מסר עמוק. כאשר בונים כל מבנה שהוא, בראש ובראשונה יש לדאוג שהיסוד יהיה חזק ויציב לשנים רבות, שאם לא כן, כל המאמצים שהושקעו בקירות, בגג, בקישוטים ובשאר הפרטים הם לשווא. בבניין הנישואים, על אחת כמה וכמה שיש לשים לב ליסודות, שאם לא כן התוצאה עלולה להיות הרת גורל. לכן כל חתונה יהודית צריכה להתייסד על יסודי התורה והמצוות האיתנים. אז ורק אז בני הזוג יוכלו להתברך באושר ובשמחה עד סוף ימי חייהם.

התורה אוסרת במפורש על נישואי תערובת. איחוד כזה חסר יסוד, הינו זמני ובלתי מתמשך. למעשה, קשר זה הוא אסון חמור, לא רק מהבחינה הדתית או האישית, אלא לכל העם היהודי כולו. איסור זה הוא בין הבודדים שהשפעתו היא לא רק על יחידים, כי אם על כל האומה ולא עוד אלא שיושרו הבסיסי של היהודי מבין השניים נפגע, שכן בן זוגו וחבריו היו רוצים לראותו שמח ומאושר, אלא שרצון זה שולל כל היגיון מעצם עיקרו.

האם עלי להינשא ליהודיה רק משום שהיא יהודיה?

צעירים רבים מרגישים מחוייבים, הן כלפי הוריהם והן כלפי עצמם, לבחור בן זוג יהודי, אף כי הבחירה במגזר הלא יהודי גדולה פי כמה. לעיתים קרובות שואלים הם, מה ההבדל בין יהודי ללא יהודי, הרי לשניהם אותו לבוש, אותם ערכים ואותם מאכלים. אם בפני היהודי עומדת ברירה לבחור בין יהודיה ללא יהודיה, האם עליו לבחור ביהודיה רק משום שהיא יהודיה?

התשובה החד משמעית היא “כן”! שהרי רק כך יהיו נישואיהם נישואים יהודיים באמת. גם אם בהווה נדמה לצעירים שאין כל הבדל בין יהודי ללא יהודי, כאשר יגדלו ויתבגרו, טלטלות וניסיונות החיים הרבים ישנו את דעתם. עצם הנישואים ליהודיה, מהווים מצע משותף ואפשרות לצמוח, שלא כן במקרה של נישואי תערובת.

מכל מקום, עד כמה שהתשובה החיובית היא חזקה, כמוה גם העצה שלצדה. כל מי שעומד להינשא, חייב לדעת כי הבית היהודי נבנה בעמל רב והוראות הבניה לבנין מתמשך, היינו הלכות טהרת המשפחה, אבני הבניין המוצקות, נמצאות בתורה ורק בה. גם לימוד עיוני של נושא שלום בית וכשרותו, הוא בבחינת חובה מקדימה וערבות לנצחיות הבניין. בנוסף, אף חינוך הילדים מקטנותם ממש בדרך התורה והמצוות, דורש מההורים מחשבה והשקעה מרובה, שכן כל דבר הכרוך בנישואין, אינו עניין מובן מאליו כלל וכלל.

האם הגיור יכול להוות פתרון?

אל נושא הגיור יש להתייחס בשקול דעת וכובד ראש. עליך לשאול את עצמך שאלה מאד רצינית: האם הגיור הוא מתוך שאיפה אמיתית להיות יהודי, בלי קשר לעתיד משותף עם בן זוג כזה או אחר, או האם הוא נעשה רק על מנת להשביע את רצון ההורים? תהליך גיור כהלכה יכול להתמשך שנים רבות וכרוך בשינויים משמעותיים באורח החיים ובהתנהגות היום יומית.

לכל מי שדעתו מיושבת, גיור “קוסמטי” אינו מהווה פתרון, בייחוד לא לזה שמידת היושר חרותה על דגלו. גיור אמיתי הוא זה שהופך לא יהודי ליהודי בעל נשמה יהודית, בדיוק כמו זו של תינוק שנולד להורים יהודיים. גיור שאינו נעשה כדת וכדין בהתאם להלכה, הוא בבחינת לעג וקלס ושווה כקליפת השום.

ההלכה דורשת בתוקף ממי שמתגייר לקבל עליו את עול המצוות באמת ובתמים. אי הסכמה לשמור אפילו על מצוה אחת, מבטלת מיידית את הגיור והלא יהודי נשאר כפי שהיה לפני כן. אם כי אפשר בקלות יחסית להוליך שולל את הרב או את בית הדין בהצהרה שקרית על נכונות לשמור מצוות, שאחרי הכל, את הבורא יוצר הנשמות לא ניתן לרמות.

עם זאת, יש אלה שסוברים כי אין זה מן הצדק לדרוש מהמתגייר לשמור תורה ומצוות ברמה גבוהה בהרבה מזו של יהודים מלידה. טענה זו כלל אינה קבילה, משום שדרישה זו באה מצד ההלכה היהודית והיא מחייבת את המתגייר באופן חד משמעי.

כאן המקום להזהיר כי מבין שתי המסגרות דרכן מתבצע הגיור, האורתודוקסית והרפורמית, רק גיור אורתודוקסי מקובל בכל שדרות העם, בשעה שגיור רפורמי, לא זו בלבד שהוא נדחה ע”י החוגים האורתודוקסים, אלא שמאחר שלפי שיטה זו הזהות היהודית מטושטשת, יש בו משום סכנה של ממש.

בחיים קיימות שתי דרכים: דרך שנדמית ארוכה אך לבסוף היא קצרה ודרך שנראית קצרה ברם לאמיתו של דבר היא ארוכה. הגיור האורתודוקסי הוא בדרך ארוכה אך קצרה, לעומת הגיור הרפורמי שמלכתחילה אמנם דורש פחות, אך למרות זאת אין בו כל תוקף של ממש.. ילדים רבים מוכים תדהמה בשעה שהם מגלים כי הוריהם שעברו גיור רפורמי, אינם נחשבים ליהודים ע”י הממסד האורתודוקסי.

כל מי שעומד להינשא, צריך לסגל לעצמו ראיה ארוכת טווח. מעמד הילדים בעתיד הוא שיקול שיש לתת עליו את הדעת בכובד ראש. כשם שכל הורה חפץ בטוב ביותר למען ילדיו, כך עליו מראש למנוע כל שאלה בקשר למעמדם היהודי. לכן מי שמייחס רצינות לנושא הגיור, מן הראוי שיפנה לבית דין רבני מוסמך. ספרו של הרב ג’.ע. שוחט “מהו יהודי”, עשוי לשמש לקורא עזר רב בנידון.

עצה להורים

מפעם לפעם פונים הורים לרבנים בשאלה איך לעצור מילדיהם להינשא בנישואי תערובת.

להורים היקרים, שתי עצות, אחת היא מלכתחילה והשנייה בדיעבד. כשתינוק נולד, אנו מאחלים להוריו “מזל טוב”. במקרים רבים, כבר בשלב מוקדם זה, ההורים רושמים את בנם למוסדות החינוך הטובים ביותר בסביבתם, מתוך רצון להעניק לו את החינוך הטוב ביותר: חינוך אקדמאי מעולה במגזר החילוני, כאשר בבוא העת הילד יעבור הכשרה שטחית בנושאי יהדות בסיסיים, כמו הכנה לבר מצוה. ההורים מצפים שילדם יהיה איש העולם הגדול, מחונך, מודרני ובעל ראש פתוח. לדעתם, אחרי שהבן קיבל חינוך כה רחב, יש לתת לו לבחור בעצמו את בת זוגו לחיים. אך כאשר הוא בוחר בלא יהודיה, ההורים המודאגים ממהרים לרב לתקן את המצב על אתר. יש הורים שנכנעים למצב בדומיה, בשעה שאחרים מסתפקים בגיור סמלי בלבד.

האמת היא, שחינוך כזה אינו מאפשר לילד בחירה חופשית כלל וכלל. אם הבחירה היא בין מעבדה מדעית משוכללת לכתת לימודים בבית כנסת מיושן עם מורה משעמם, אין ספק שהילד יבחר באפשרות הראשונה!

מסופר על אדם שנשאל מהו “טלית קטן”. הלה הצביע על גופו וסימן בידיו גודל של ציצית שמתאימה לילד בן שבע. כוונתו הייתה כנראה לציצית שהוא לבש בשיעורי הדת בתור ילד קטן. בהמשך נשאל אותו אחד מהי מידת החליפה שעליו. כתשובה על תמיהתו, ענו לו שציצית של ילד אינה תואמת חליפת מבוגר!

הנקודה היא פשוטה ביותר. תפישת היהדות אצל רבים, מזוהה עם גיל הילדות, שכן בכל שאר התחומים, מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה וכו’, הילד המשיך ללימודים גבוהים, בשעה שביהדות הוא נעצר בגיל בר מצוה. אם בחירתו היא בין עולם מודרני מתקדם לבין עבר קדום מנותק מהמציאות, אזי אין פלא שהוא ירצה להתבולל.

אם ההורים רוצים באמת לאפשר לבנם לבחור בחופשיות, עליהם להעניק לו חינוך יהודי חזק וזהות יהודית בלתי מתפשרת.

פעם ביקש אב אחד מרב מסוים לשכנע את בתו לא להינשא ללא יהודי. הרב שאל את הבת מדוע היא אינה רוצה להינשא ליהודי. בתשובה, ענתה הבת כי אביה מעולם לא לקח אותה לבית כנסת, לא אכל כשר ולא שמר שבת או יום טוב, בקיצור, חי בדיוק כמו שכניהם הלא יהודים. לדעתה זו צביעות לשמה לדרוש ממנה להתחתן עם יהודי. הרב פנה לאב והודיע לו שהוא מסכים לדעת הבת. האבא הנדהם, אמר שהוא הביא את הבת לא כדי שהרב יקבל את דעתה, אלא כדי שישכנע אותה לחזור בה. הרב ענה שאם כך הם פני הדברים, על האב להתחיל לחיות כיהודי, להניח תפילין מידי יום ולדאוג שהאם תדליק נרות שבת. לבסוף, אחרי שכנועים רבים, הבת נישאה ליהודי.

לחיות כיהודי – זו העצה לפני האסון, בבחינת רפואה מונעת. מה קורה כשנמצאים בעיצומו של האסון?

מובן שההורים צריכים לתגבר את מאמציהם ולגייס את עזרת הידידים כדי לעשות כל מה שניתן לבטל את הקשר. אף פעם לא ניתן לצפות מראש מתי הנקודה היהודית עשויה להתעורר.

על ההורים לדעת שכל בני המשפחה הם כמו גוף אחד. לכן כאשר אבר מסוים צריך טיפול מיוחד, ישנן שתי דרכים: דרך ישירה שהיא גם עדיפה ודרך עקיפה שמחייבת חיזוק איברים אחרים בגוף, בייחוד אלה שאחראים על התפקוד הכללי של הגוף כולו. ראש המשפחה נקרא “בעל הבית” ואשתו היא “עקרת הבית”, עיקרו של הבית. משום כך התחזקות ההורים בשמירה על אורח חיים המותאם לתורה ולמצוותיה, משפיע על כל בני הבית. אין ספק שהחלטה כזו כרוכה בקשיים מסויימים בשל השינויים שיש לעשות בהרגלים או בסגנון חיים, מה עוד שלעיתים השינויים דורשים הקרבה לא קטנה. מאידך, אם נתבונן בתועלת העצומה לילדים והרי אין הורה שלא יהיה מוכן לעשות הכל למען ילדיו, כל קושי שנדמה תחילה להר, סופו להתגמד. אחרי הכל, יהודי צריך לעשות את רצון ה’, במיוחד כשהוא זקוק לברכתו.

תהיה הנהגתו היום יומית בעבר אשר תהיה, היהודי תמיד יכול לפתוח דף חדש – לחזור בתשובה.

http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1086168

השאר תגובה

כתובת הדואר שלך לא תפורסם.שדות חובה מסומנים *

*