ירושלים בוערת: השעה 22:00 בלילה. המקום, לב ירושלים. מאות מפגינים יהודים עושים את דרכם לשער שכם. ברקע נשמעות הקריאות: "שיישרף לכם הכפר" ו"נקמה".

"אנחנו סובלים מהצקות בלתי פוסקות של ערבים", אומר לי אחד מהמפגינים היהודים כשאני שואל אותו למה הגיע להפגנה. בתשובה לשאלה מה הוא מצפה שיקרה אחרי ההפגנה, הוא עונה: "מצפה שילמדו את הלקח".

אנשי ארגון להב"ה נענו לקריאת ראש הארגון, בנצי גופשטיין, שביקש להגיע לשער שכם ולהפגין במענה לתקיפת יהודים על ידי ערבים. הרוחות, התלהטו מיד. רק 200 מטרים הפרידו בין ההמון היהודי להמון הערבי בנקודת החיכוך. הניסיונות מצד מפגיני להב"ה לפרוץ את המחסום לא צלחו.

ובתוך המהומה היה גם מפגש שכנים מפתיע, שאולי גם מספר את הסיפור המורכב של ירושלים. תוך כדי ריאיון אני מגלה כי שיבת-ציון, אחת המפגינות, מתגוררת לא רחוק מהיכן שאני התגוררתי, סמוך לשער הפרחים בעיר העתיקה. "אנחנו סובלים כבר שבוע וחצי ברמדאן", היא מספרת. "הם חושבים משום מה שזה זמן לפרוק מתחים והמשטרה לא עושה את העבודה שלה".

 בזמן הריאיון נשמעים שוב ברקע קריאות המפגינים: "שיישרף לכם הכפר". שיבת ציון אומרת: "זה אולי לא מייצג אותי בדרך הזו. אני לא אומרת 'שיישרף לכם הכפר', אני אומרת שתעזבו את הכפר".

בצד השני של שער שכם עמדו מאות ערבים בעקבות קריאה להגיע למקום ולהתנגד להפגנה של ארגון להב"ה. המפגינים הבעירו צמיגים והתעמתו עם המשטרה, שהשתמשה באמצעים לפיזור הפגנות. לפי הסהר האדום הפלסטיני – 22 בני אדם נפצעו באורח בינוני במהלך העימותים.

אחד משיאי הלילה האלים היה תקיפתו של יחיא ג'רדי, חרדי שבסך הכול היה בדרכו לכותל, כשהותקף על ידי ערבים בשכונת ואדי ג'וז. הוא נמלט מרכבו שהוצת.

בשיחה עם כאן חדשות סיפר ג'ורדי: "חשבתי שאני הולך למות. כולי חלש. חשבתי שאני לא חוזר הביתה כבר ואני מת". "חשבתי שידקרו אותי אז ברחתי. לא היה לאיפה לרוץ. הפילו אותי, ונתנו לי מכות. לא יכולתי אפילו לנשום. כיסחו לי את כל הגוף".

בחזרה להפגנה של ארגון להב"ה – שם המשטרה הצליחה לפזר את המון. אך האירועים עברו למוקדים אחרים. צעירים יהודים הגיעו לשכונות ערביות, רגמו בתים באבנים ותקפו את התושבים.

פורסם ב"כאן 11"  https://www.kan.org.il/Item/?itemId=104455