ענת גדלה כילדה ונערה בשכונת גילה שבירושלים עם הקמתה של השכונה. בהמשך למדה באולפנת צביה ואת שנת השירות עשתה כקומונרית בקרית ארבע ובסופה נישאה לבנצי אותו הכירה בקריה. הזוג הצעיר יצא למגורים בשומרון, אך שב לקרית ארבע, העיר ממנה קשה להיפרד, כך היא אומרת ומגדירה אותה כעיר של חסד, מעבר לקרבה המיידית לקברי אבות האומה.

כנערה, מספרת ענת, אהבה כדורסל, אוהדת מושבעת של מכבי תל אביב, אהבה לנגן וסניף בני עקיבא היה עבורה מוקד פעילות לצד הצטרפותה לנוער התחיה ולנאמני הר הבית והפעילות סביב ההר בימים בהם מעטים עלו להר. בפעילות זו פגשה את בנצי שלימים נישאה לו והיא מציינת כי סבתו של בנצי התגוררה בחברון בתקופת פרעות תרפ"ט שהבריחו אותה ואת הישוב היהודי מהעיר, וכעת היא חשה את סגירת המעגל עם שובה של המשפחה לעיר האבות.

בהמשך הדברים מספרת ענת על הפעילות להצלת בנות שנקלעו לקשרים עם מוסלמים, פעילות שהתוודעה אליה עוד בימיה כבת שירות, כאשר הרב כהנא הקים ארגון 'יד לאחיות' שמו ובדירה שהוכשרה לכך התגוררו בנות שנמלטו מכפרים עם ילדיהן. המציאות שהכירה אז הטמיעה בה את חשיבות הפעילות להשבתן הביתה ולפעול לשיקומן הנמשך שנים לאחר החילוץ מהכפרים עצמם.

כיום הדירה שהקימה היא לטובת נערות במצוקה שכזו נמצאת בירושלים, ו"מעבר לטיפול הן צריכות אהבה וחיבוק אימהי. אלה בנות שנפגעו בהתקשרות להורים ולעולם ושם צריך לרפא ביחס אמון ואהבה, לזרוע זרעים שגם כשהם נרקבים להאמין שהם יצמחו יפרחו ויניבו פירות", היא אומרת ומספרת על בנות שנופלות לקשרים שכאלה כשהם רק בגילאי 12 ו-13. "אלה בנות שנופלות בין הכיסאות. אין להן מענה דרך הרשויות", היא אומרת ומציינת את הקושי הנוגע לבריאות הנפש שאינו מקבל מענה. אחת הבנות ממתינה שנה לטיפול ב-OECD. את מאות השקלים הנדרשים לטיפול אין להן "ובתהליכים האלה רבות נופלות לקשרים רעילים. אין זמן. דרוש משהו שיתפוס אותן".

ובנקודה זו לא רק ענת בתמונה אלא גם משפחתה והיא מספרת על ילדיה שלה שלמדו ערבית על מנת שיוכלו לדבר עם ילדים שזה עתה יצאו מכפר ערבי ומתארחים עם האמהות בביתה.

ענת מזכירה ימים בהם היא ופעילים נוספים התריעו מפגיעות מיניות על רקע לאומני ובמענה היו מי שניסו לסתום את פיהם ולהוציא אותם אל מחוץ לחוק בתואנות של גזענות. "פרצו לי שוטרים בארבע בבוקר. הילדים שלי חשבו שזה מחבלים ומה ששאלו במשטרה היה על זה שאמרנו לבת לא ללכת עם ערבי", היא מספרת ומוסיפה כי מול ניסיונות ההשתקה הללו הבהיר בנצי, בעלה, שלא יקבל השתקה. "התבוללות היא לא גזענות. בן גוריון וגולדה דיברו על זה והיום סותמים פיות ולא נותנים לדבר על זה כי יש כאן מגמה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ועל זה אנחנו זועקים שנים ושילמנו מחירים כבדים, אבל אני שמחה על מה שעשינו".

על המחירים שהי משלמת אומרת ענת: "אף אחד לא ירתיע אותנו. חוסמים לנו את חשבון הבנק האישי שלי. טראמפ אמנם טיפל בזה אבל מאז פסח של השנה שעברה היינו חסומים. הבת שלי התחתנה ולא נתנו לי להוציא מהבנק כסף שלי שחסכתי. עושקים אותי. ברוך ה' בזכות החוק של לימור סון הר מלך הגענו למפקח על הבנקים וזה הסתדר, אבל עשקו אותנו. הבנקים הוסיפו על הסנקציות של ביידן והתנהגו כאן בצורה מחפירה. למרות הסנקציות האלה הצלחנו להקים עוד כמה דירות חירום".

לקראת סופה של השיחה איתה מספרת ענת על פגישה מרגשת שהייתה לה מאישה שהוצאה לפני מספר חודשים עם ילדיה מכפר בשומרון. הוצאתה של האישה התאפשרה תוך שענת הייתה בדיון בכנסת. הבקשה הגיעה אליה לטלפון, היא יצאה מהדיון וניהלה טלפונית מול הצבא, המשטרה ופעילים נוספים את מבצע ההוצאה המיידי על מנת לנצל את חלון ההזדמנויות הקטן שנוצר, ובהמשך לוודא שהיא מגיעה לדירה מוכנה וערוכה לקראתה.

היו שותפים בהצלת בנות ישראל